לפעמים ל"ג בעומר זה לא רק תפוחי אדומה מפויחים וגיבוש סביב המדורה, לפעמים זה נגמר בכוויה.
קבלו מדריך קצר לטיפול ברגעים הראשונים במקרה של כוויה.

לרוב מדובר על כוויה מדרגה ראשונה שזה אומר כוויה שגורמת לפגיעה בשכבת העור החיצונית ביותר.
כמו כוויה מכלי מטבח חם, מאדים או מים רותחים, כוויות שמש וכמובן גיצים, אש וחום של מדורה.
בדרך כלל המקום יהפוך אדום ורגיש ועלולה גם להתפתח שלפוחית.

בכל מקרה של כוויה בדרגה גבוהה או מדממת כדאי לפנות לטיפול רפואי.

אז מה עושים?

דבר ראשון – לשפוך מים או להחזיק את האזור שנפגע מתחת למים זורמים כמה דקות, כדי להוריד בהדרגה את הטמפרטורה של העור.
אם אין לידכם מים זורמים, אפשר לקרר עם מגבת רטובה אבל ממש לא קרח ישיר!

דבר שני – חבישה של האזור עם גזה סטרילית (או מגבת רטובה/ בד נקי ועדין) כדי להימנע מזיהומים ולמנוע חיכוך וכאב.

אל תשימו אוכל  על כוויה (הרשת מלאה בהמלצות על שימוש בביצה, עגבנייה, שמנת ועוד…) זה עלול לגרום לזיהום מקומי יותר מאשר החלמה של הכוויה.

אחרי הקירור והניקוי במים מספיק לשים משחת לבנדר!

היא תחסוך לכם את 15 הדקות מתחת לברז וגם את החבישה, היא תחטא את המקום, תרגיע את הכאב ואם תסתכלו טוב, אולי אפילו תראו את התאים מתחדשים!

בכלל, משחת לבנדר היא הקוסמת שבחבורה, גם מזרזת החלמה של כוויות גם לפצעים מדממים, גם לעקיצות,

גם לשריטות – נו… מולטי טאלנט.

בנוסף – אם יש לכם שיח אלוורה בהישג יד, הג'ל הטרי של עלה אלוורה יעזור מאוד להחלמה וימנע זיהום, פשוט לחתוך ולמרוח את הג'ל ישירות על העור.

גם שמן לבנדר איכותי יתאים, וכן, אפשר ישירות על העור.

אז לפני שאתם אורזים תפ"א בנייר כסף ושמים מרשמלו על שיפודים, תוודאו שיש לכם גם בקבוק מים ומגבת קטנה או בד כותנה.

ושימו משחת לבנדר בתיק!

הלוואי שלא תצטרכו אף אחת מהעצות ושיעבור החג המוזר הזה במינימום מדורות, זיהום וכוויות.

הפוסט ל"ג בעומר – לגזור ולשמור הופיע ראשון ב-דודסון.

מסתבר שיש קשר…

בשנת 1793 בעיירה וילד- באד שבגרמניה התקיימה תחרות אכילת נקניקיות, בסיום התחרות 13 איש לקו בשיתוק קל מתוכם שישה אף נפטרו מהמחלה. עובד במשרד הבריאות המקומי ערך בירור אפידמיולוגי בעקבות האירוע וזיהה 230 מקרים של שיתוק רפה בעקבות אכילת נקניקיות מקולקלות, הוא כינה את המחלה בוטוליזם על שמה של הנקניקייה Butulinus.

מאוחר יותר החלו להופיע דיווחים מארה"ב על תופעות דומות של שיתוק רפה הנובעות מאכילת מזון מקופסאות שימורים שעברו תהליך שימור לא נכון. רק בשנת 1897 כמאה שנה לאחר הדיווח הראשוני אודות המחלה נמצא החיידק המחולל והוא כונה בהתאםClostridum botulinum  .

המחלה כבר הייתה ידועה אצל מבוגרים אך מאמר שפורסם בשנת 1976 העלה אותה למודעות הרפואה המודרנית ומאז היא ידועה כבוטוליזם של תינוקות.

כאמור המחלה נגרמת ע"י רעלן שנמצא רק במזון שאינו טרי, חשיפה לנבגי החיידק דרך מערכת העיכול שכיחה ביותר אצל תינוקות בגיל חודשיים עד שישה חודשים כיוון שמערכת העיכול והחיסון שלהם לא בשלה מספיק, הן מבחינת חומציות והן מבחינת אוכלוסיית החיידקים "הטובים".

מחקרים אפידמיולוגים הראו שבדבש יש כמות נבגים גדולה של חיידקי הקלוסטרידיום בוטולינום. מסיבה זו נקבעה ההנחיה שאין לתת לתינוקות מתחת לגיל שנה דבש או מזונות המכילים דבש.

אז מה הקשר בין דבש ובוטוקס? הבוטוקס משמש להחלקת קמטים שמופעלים על ידי שרירים, הוא מוזרק לתוך השריר ומחליש אותו באופן זמני בלבד.

הבוטוקס מופק מרעלן שמיוצר על ידי אותו חיידק הבוטולינום.

עם השנים למדו לשלוט בכמות הרעלן לכדי כמות קטנה שמאפשרת רפיון שרירים קל ופנים חלקות.

הרבה דברים נתגלו לעולם בטעות, הדרך מנקניקיות מקולקלות להחלקת קמטים היא אחת המוזרות שבהן.

הפוסט מה הקשר בין דבש נקניקיות ובוטוקס ? הופיע ראשון ב-דודסון.

בתקופות של מתח הוא עלול לדפוק בדלת ממש מהיום להיום,

כשמזג האוויר משתנה הוא כבר שם בפתח בא לקפה ומאפה, כן גם הוא כמוך מאוד אוהב נשנושים.

ועכשיו ברצינות, כי אנחנו סומכים עליכם שהאנלוגיה הייתה ברורה מספיק…

יש כמה עקרונות שאם מקפידים עליהם יש מצב שהביקורים שלו יפסקו או לפחות יצטמצמו למינימום,

ברגע שמתחיל היובש מסביב לשפתיים מיד למרוח משחת שפתיים ולא על בסיס וזלין!

כמה שפחות לגעת עם האצבעות, זה מדבק ועלול להזדהם.

הרפס יכול להפוך תוך כמה שעות מעקצוץ קל לשלפוחית, משחת שפתיים יכולה לעצור את השלב הזה.

אם פספסתם ומתחיל העקצוץ המבשר על הרפס כדאי מיד לשים משחה טיפולית להרפס או משחת לבנדר נקודתית על העקצוץ כל הזמן, כמה פעמים שתרצו עד שנעלם או מתכווץ.

אם תקפידו על זה, 99% שהוא לא יהפוך לשלפוחיות .

הרפס השפתיים הוא אמנם הכי נפוץ, אבל הוירוס עלול להופיע גם באזור האף ובאיברי המין, וגם אז, כמה שמזדרזים עם הטיפול יש יותר סיכוי למנוע התפרצות וזיהום.

הפוסט הרפס – אורח לא רצוי הופיע ראשון ב-דודסון.

השומן היחידי שהגוף באמת צריך נמצא במזון טרי דוגמת: זיתים, אגוזים, שקדים, אבוקדו, טחינה, ועוד', והם לא משמינים אלא הופכים לתאים, חומצות שומן, וממלאים תפקידים חיוניים בגוף.

מה שכן משמין הם שמנים מזוככים, שומן מהחי ושומן טראנס.

כל השמנים המזוככים מזיקים! ואינם מיועדים למאכל, ולמרות זאת הם שימושיים ביותר ברוב הבתים ולא בצדק.

זיכוך היא שיטה נפוצה בתעשיית המזון, היא הזולה ביותר, המסחרית ביותר והכי פחות בריאה.

הרוב מכירים את שמן הסויה והקנולה שמיוצרים בשיטה זו.

אז איך באמת מכינים שמן מזוכך ?

השיטה מכונה "מיצוי על ידי סולבנט" (ממיס) – בשיטה זו מוכנסים הפולים/גרעינים למיכל גדול בו הם נמעכים, מחוממים ומוסיפים להם כימיקלים שמפרידים את השמן משאר החומרים.

במהלך הזיכוך: נפטרים מהלציטין כי הוא נוטה להשחיר את השמן למרות שהוא מועיל לבריאות.

כדי להוריד את החומציות – משתמשים בסודה קאוסטית.

להבהרת הצבע – משתמשים בחומרים כימיים סופחי צבע.

ולסיום על מנת לשנות את הריח – מחממים את השמן לטמפרטורות גבוהות מעל 260 מעלות.

לצרכן מגיע בקבוק שמן בצבע צהוב בהיר שעמיד בטמפ' גבוהות, נהנה מחיי מדף ארוכים, ונטול כל ערך תזונתי.

לגוף כרגע אין מה לעשות איתו, הוא לא יכול לבנות איתו תאים.

השמן נאגר והגוף משקיע מאמץ רב בפינוי מהרקמות.

אולי בפעם הבאה, כשאתם בסופר מול מדף השמנים תציצו בטבלה שמפרטת את הערכים התזונתיים, באופן לא מפתיע היא ריקה!

חוץ משמן מזוכך, כדאי לשים לב לעוד שמנים מזיקים:

שומן מהחי – כולסטרול אקסטרה על מה שהגוף מייצר לצרכיו, נדבק לדפנות העורקים ויוצר טרשת.

שומן צמחי מוקשה (מרגרינה) – מכיל חומצת טראנס.

ווזלין ושמן מינרלי– תוצר של תעשיית הנפט, מאוד נפוץ בתעשיית הרוקחות והקוסמטיקה הלא טבעית בגלל מחירו הנמוך.

הוא לא נספג לעור אלא עוטף אותו כמו כפפת ניילון ואוטם את הנקבוביות,

ובכך נמנעת היכולת הטבעית של העור לנקז רעלים בעזרת הזעה, וכשרעלים לא יוצאים דרך העור הם הופכים לאקנה, לגירויים ולפריחות בעור.

בנוסף, הימצאותו במשחות או קרמים מונעת מחומרים שכן טובים (אם יש) לחדור לעור.

מינהל המזון והתרופות מאשר את השימוש בשמן מינרלי אפילו לתינוקות (שמן תינוקות של ג'ונסון & ג'ונסון) וכמו כן דיאטניות ממליצות על שמנים מזוככים, מה שמעלה את השאלה האם הגופים האמונים על בריאות הציבור באמת פועלים לטובת הציבור ?

בינתיים תרגישו חופשי לאכול שמן טרי מהמזון ושמן ניגר מכבישה קרה, ותימנעו משמן שמזיק מבפנים ומבחוץ.

הפוסט אפשר לאכול שמן בלי להשמין! הופיע ראשון ב-דודסון.

בשלב הזה תמיד מתחיל מן זמזום אנושי, כולם מפנים מקום בין מה שנשאר מהגפילטא והחרוסת לאוכל האמיתי, באמצע הבלגן נשמעה צעקה! אחד התורנים הפיל מגש ורוטב רותח נשפך למישהי על הגב.

היא מיד יצאה והיה ברור שזו לא כוויה קטנה.

(אין קיבוצניק שלא חושש מהרגע הזה שבו קורה לך משהו בחדר האוכל שמכוון אליך מאות עיניים…סיוט נעורי!)

אני ועמית הסתכלנו אחד על השני, יש לנו משחת לבנדר חדשה שיכולה לעזור לה עכשיו! ולמנוע שעות של כאב, אני זוכרת את התחושה שבאמת ובתמים רצינו להציע עזרה ראשונה אבל איך עושים את זה? רצים אחריה?  אמא של עמית הייתה פרקטית כמו תמיד, היא הכירה את הבחורה ובלי ספקות הלכה אליה הביתה ונתנה לה את המשחה.

למחרת קיבלנו טלפון הודיה מעומק הלב, הכאב ברובו עבר וההקלה הייתה מיידית, לא נוצרו שלפוחיות ,נשאר קצת אדום בנקודה עצמה וגם זה כבר הולך ונרגע.

זאת הייתה הפעם הראשונה שמשחה שלנו יצאה ככה לציבור הרחק מגבולות הקליניקה והבית. ולא סתם יצאה, יצאה מהארון בערב פסח ומאז אני עדיין מתרגשת בכל פעם שמשתפים אותי בסיפורי הגבורה שלה…

מבחינתי זה החופש המוחלט, לעשות את מה שאני אוהבת, להתפרנס מיצירה, ממעשה ידיים, לעשות משהו שכולו מכוון לטוב.

השבוע היינו ביריד מכירות לפסח בקיבוץ , כבר לא צריכים להסביר, אנשים מכירים את המוצרים, באים להשלים את החסר או לקנות למשפחה, נותנים אמון מלא.

זה לא מובן מאליו הפרגון הזה, והוא התחיל מליל פסח אחד שהיה לנו את האומץ להציע עזרה.

חג שמח ומבורך לכולנו, והרבה הרבה בריאות.

הפוסט אגדה אמיתית לפסח הופיע ראשון ב-דודסון.